קרנות ההשתלמות נחשבות לאחד ממכשירי החיסכון המשתלמים ביותר בישראל, אך לצד ההטבות המשמעותיות שלהן, מתגלה פער עצום בתשואות בין הגופים המנהלים אותן. משקיעים רבים נדהמים לגלות כי בעוד שחוסך אחד נהנה מתשואה שנתית דו־ספרתית, חוסך אחר, עם אותה רמת סיכון ואף באותה תקופה, עשוי לקבל תשואה נמוכנה משמעותית. הפער הזה נובע ממספר סיבות עמוקות הקשורות לניהול ההשקעות, לאסטרטגיה, לגודל הקרן וגם לרמת הסיכון שהחוסך בוחר.
אחד המשמעותיים הוא איכות ניהול ההשקעות. מנהלים מקצועיים עם ניסיון, קשרים בינלאומיים ואסטרטגיות מתקדמות יודעים לזהות הזדמנויות ולבצע מהלכים נכונים בזמן. לעומת זאת, גופים שמרניים או כאלו שפועלים לפי קו מנחה זהיר מאוד, עשויים להחמיץ הזדמנויות ולספק תשואה נמוכה. מעבר לכך, גם גודל הקרן משחק תפקיד – קרן גדולה מאוד עשויה להיות מוגבלת ביכולת התמרון שלה להשקעות קטנות ורווחיות, בעוד קרן קטנה יותר יכולה לנצל הזדמנויות נקודתיות.
קרן השתלמות מתאימה כמעט לכל שכיר או עצמאי בישראל. היא מעניקה פטור מלא ממס רווחי הון לאחר שש שנים, מה שהופך אותה לכלי חיסכון והשקעה שאין שני לו. לשכירים מדובר בהטבה אדירה שכן המעסיק מפריש חלק מהסכום, ולעצמאים זהו אפיק שמאפשר חיסכון מוכר במס. יחד עם זאת, רמת הסיכון שבה בוחרים החוסכים משפיעה ישירות על התשואה – מסלול כללי, מסלול מנייתי, מסלול אג״ח או מסלול מחקה מדד – כל אחד מהם יניב תוצאות שונות לחלוטין.
הפערים בין הקרנות יכולים להגיע להבדלים עצומים. כך למשל, חוסך שהשקיע במשך עשר שנים במסלול מנייתי מצטיין יכול למצוא את עצמו עם מאות אלפי שקלים יותר מאשר חוסך שבחר קרן דומה אך עם ניהול פחות איכותי. המשמעות היא שלא מספיק להפקיד את הכסף – צריך לעקוב, לבדוק השוואות תשואות לאורך זמן, לבחון את רמות הסיכון ולוודא שהכסף מנוהל בצורה אופטימלית. בסופו של דבר, קרן ההשתלמות היא כלי חזק ביותר, אך הפערים בין הגופים המנהלים מחייבים את החוסך להיות צרכן פיננסי נבון, שלא מתפשר ובודק היכן יוכל לקבל את הערך המקסימלי מהחיסכון שלו.
חשוב להכיר כי חברות הביטוח רשאיות לעלות את דמי הניהול בכל חמש שנים לדמי ניהול מקסימליים (עד 2% מצבירה) דבר אשר יכול להגיע לסכומים משמעותיים ולפגוע מאוד בבניית ההון. לכן, חשוב מאוד להיות עם יד על הדופק ולוודא שאנחנו משלמים את דמי הניהול הטובים ביותר עבורינו.
